מבוא
כמי שמובילה מאבקים משפטיים עקרוניים בתחום דיני המשפחה והמשפט האזרחי, אני גאה לעמוד בחזית המאבק לביטול ויתור בלתי מודע על זכויות אזרחיות בהליכי גירושין. במסגרת זו, הנני מייצגת במסגרת תיק עקרוני שבו נבחנה שאלת חוקיותו של ויתור גורף שאושר בבית הדין השרעי, והמשכו נדון בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט העליון. החלטות שניתנו במסגרת מאבק זה עשויות להשפיע על נשים רבות אשר מוצאות עצמן בסיטואציה דומה.
במערכת המשפט בישראל מתקיימים במקביל שני מסלולים עיקריים בנושאי מעמד אישי – הדין הדתי והדין האזרחי. אחד האתגרים המשמעותיים שעולים מהמתח שבין המערכות הללו נוגע לתוקפם של הסכמי גירושין שאושרו בבתי הדין הדתיים, כאשר הם כוללים ויתור מוחלט על זכויות אזרחיות שאינן בסמכות בתי הדין הדתיים. שאלה זו התחדדה בהחלטות שנותנו ביהמ”ש לענייני משפחה בקריות ע”י כבוד סגנית הנשיאה, השופטת שירי היימן, ואושרו בעתירה ובבקשת רשות ערעור שנדונו בבית המשפט העליון, בהן נקבע כי הסוגיה צריכה להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, אף על פי שבית הדין השרעי עצמו דחה את טענות האישה שעתרה לביטול ההסכם מחמת עילות טעות והטעיה, ועתירתה על החלטותיו נדחתה בבג”ץ.
הרקע המשפטי
במקרים מסוימים, נשים החותמות על הסכמי גירושין בבתי הדין הדתיים אינן מודעות לכלל ההשלכות המשפטיות של חתימתן, ולעיתים אף מוטעות לחשוב שההסכם עוסק אך ורק בעניינים הקשורים לדין השרעי. בפועל, קיימים מקרים בהם ההסכם כולל סעיפים מרחיקי לכת, כגון וויתור גורף ומוחלט על זכויות אזרחיות, לעיתים מבלי שהאישה מבינה את משמעותן המלאה של ההתחייבויות שנטלה על עצמה.
במקרה שנדון בעתירה לבית המשפט העליון, עלתה השאלה האם אישה אשר הוחתמה על הסכם גירושין הכולל תנית ויתור גורפת על זכויותיה האזרחיות, יכולה לטעון לטעות או להטעיה, גם כאשר ההסכם קיבל אישור סופי בבית הדין השרעי במסגרת אישור הסכם הגירושין לפי חוק יחסי ממון.
פסיקות בתי המשפט – קביעות תקדימיות
בית המשפט העליון קבע כי למרות שהעתירה לביטול החלטות בית הדין השרעי נדחתה, משמעות הויתור הגורף על זכויות אזרחיות במסגרת הסכם הגירושין שאושר בבית הדין השרעי תיבחן במסגרת התביעה שהגישה העותרת בביהמ”ש לענייני משפחה. עד כה, מקרים דומים שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון עסקו בהסכמים שאושרו בבתי המשפט לענייני משפחה, אך כאן מדובר במקרה ראשון מסוגו שנדון בביה”ד השרעי והוביל לדיון נפרד בסמכות ביהמ”ש לענייני משפחה לבחון את מהות הוויתור. במקרה דנן הדיון במהות הוויתור הגורף ימשיך להתברר בבית המשפט לענייני משפחה.
המשמעות העקרונית של פסיקות אלו היא שלבית המשפט לענייני משפחה ישנה הסמכות לדון בשאלת תוקפו של ויתור גורף על זכויות אזרחיות גם כאשר ההסכם אושר בערכאה דתית. בכך, פתח בית המשפט העליון פתח משמעותי לדיון באפשרות לביטול סעיפים דרקוניים בהסכמי גירושין אשר פוגעים בזכויות בסיסיות.
פסיקה זו מהווה חיזוק לגישה לפיה ויתור גורף על זכויות אזרחיות אינו מחייב כאשר קיימות אינדיקציות לכך שהוויתור נעשה מתוך חוסר הבנה או הטעיה.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לבחון לעומק את משמעות הוויתור כפי שנקבע בהחלטת בית הדין השרעי. בפסיקתו, העלה בית המשפט שאלות כבדות משקל, בהן:
- מה משמעות ההחלטה הקובעת כי “כל אחד מהצדדים מוותר על כל הזכויות האזרחיות והשרעיות“?
- האם האישה הייתה מודעת למשמעות הוויתור על טענותיה לזכויות רכושיות?
- מהי הגדרת המונח “זכויות אזרחיות” בהקשר זה?
- מה היה ההליך שהתנהל בפני בית הדין השרעי, ומהן נסיבות החתימה על ההסכם?
בית המשפט הדגיש כי יש להכריע בשאלות אלו רק לאחר שמיעת ראיות והצגת מסמכים נוספים, כדי להבין האם הייתה הסכמה מדעת לוויתור שנעשה.
המשמעות המשפטית והשלכות רוחב
החלטת בית המשפט העליון מהווה קביעה משמעותית לעתידם של תיקים דומים, שכן היא מציבה גבול ברור לאכיפת ויתורים גורפים שנעשו במסגרת הליכים המתנהלים בבית הדין הדתי על זכויות שאינן בסמכותו. חשוב לציין, כי במקרים בהם נדחו טענות לביטול תניית ויתור על ידי בתי הדין הדתיים, עדיין קיימת אפשרות שבית המשפט לענייני משפחה יידרש לפרשנות התנייה במסגרת תביעה נפרדת. המתח שבין כיבוד החלטות של בתי הדין השרעיים לבין הצורך להבטיח שהסכמים לא יובילו לנישול בלתי הוגן של צד אחד מזכויותיו האזרחיות ממשיך לעמוד על הפרק.
שאלות מהותיות העולות מהקביעה כוללות:
- מהו תוקפו של ויתור גורף על זכויות אזרחיות, שאינן בסמכות בתי הדין הדתיים, בהסכם גירושין?
- כיצד יכול בית המשפט לענייני משפחה להבטיח שהחתימה על ההסכם נעשתה מתוך הבנה מלאה ללא טעות או הטעיה?
- כיצד ניתן לאזן בין הסמכות של בתי הדין הדתיים לבין החובה להגן על זכויות הצדדים בהתאם לעקרונות המשפט האזרחי?
סיכום
הפסיקה החדשה מדגישה את הצורך להבטיח כי צדדים לחוזה – ובמיוחד נשים החותמות על הסכמי גירושין בבתי הדין הדתיים – יבינו את מלוא המשמעויות של ויתור זכויותיהן, במיוחד כאשר מדובר בזכויות אזרחיות שאינן בתחום סמכות בתי הדין הדתיים. במקביל, היא קובעת כי לבית המשפט לענייני משפחה יש תפקיד קריטי במניעת ניצול לרעה של צדדים ע”י שימוש בסמכותם של בתי הדין הדתיים בהקשרים אזרחיים.
האתגר המשפטי בנושא זה טרם הסתיים, ויהיה מעניין לראות כיצד יתפתחו ההכרעות בנושא בעתיד, במיוחד לנוכח ההכרה של בג”ץ בצורך להותיר פתח לדיון נוסף בזכויות הצדדים בביהמ”ש לענייני משפחה לאחר אישור ההסכם במערכת ביה”ד השרעי.